החלטה בתיק ת"א 31658-08-10

מבוא

1.      בפניי בקשתה של הנתבעת להתיר לה להביא ראיות לסתור את קביעות המוסד לביטוח לאומי באשר לנכותו של התובע, ולמינוי מומחה בתחום האורתופדיה אשר יקבע את שיעור נכותו של התובע כתוצאה מהתאונות נושא התביעה.

2.      התובע, יליד 1971, הגיש תביעה על פי חוק פיצויים לנפגעי תאונות הדרכים, התשל"ה-1975 (להלן: "חוק פיצויים לנפגעי תאונות הדרכים"), בשל נזקים שנגרמו לו בעקבות שתי תאונת דרכים שאירעו לו במהלך עבודתו.

3.      התאונה הראשונה אירעה ביום 17 ביולי 2005 (להלן- "התאונה הראשונה") והתאונה השנייה אירעה ביום 14 בפברואר 2007 (להלן- "התאונה השנייה").

4.      ועדה רפואית של המוסד לביטוח לאומי קבעה שבעקבות התאונה הראשונה נותרה לתובע נכות צמיתה בשיעור 10%, בגין פגיעה בברך ימין. כן קבעה שבעקבות התאונה השנייה נותרה לתובע נכות צמיתה בשיעור 19% בגין פגיעה בשתי ברכיים: לגבי ברך ימין, נקבעה לתובע נכות צמיתה בשיעור 20%, ממנה נוכו 10% בגין מצב קודם. בגין הפגיעה בברך שמאל נקבעה נכות בשיעור 10%.

הבקשה

5.      בבקשתה קבלה הנתבעת על קביעות ועדות המוסד לביטוח לאומי באשר לנכות שנקבעה בשל הפגיעות בברך ימין .

6.      לטענת הנתבעת במהלך התאונה הראשונה לא נפגע התובע בברכו הימנית, כפי שעולה מהתיעוד הרפואי שצורף לכתב התביעה שבו לא מוזכרות תלונות על פגיעה בברך.

7.      נטען כי חרף קביעת הועדה מדרג ראשון, קבעה ועדת הערר לתובע נכות בברך ימין מבלי שקיימה דיון בשאלת הקשר הסיבתי וללא בחינת התיעוד הרפואי הרלוונטי.

8.      הנתבעת פירטה כי עובר לתאונה הראשונה סבל התובע מבעיות בקרסול ימין העלולות להקרין לברך ולגרום להרגשת כאב בברך ימין.

9.      אשר לתאונה השנייה, טענה הנתבעת כי מעיון בפרוטוקולי ועדת המוסד לביטוח לאומי, עולה כי לא עמדה בפני הוועדה בדיקת תהודה מגנטית שבוצעה לתובע ביום 17.4.2006 אשר העלתה חשד לקרע חוזר במיניסקוס המדיאלי.

10.  לטענת הנתבעת, מעידים ממצאי הבדיקה על החמרה במצבו הרפואי של התובע עובר לתאונה השנייה.

11.  הנתבעת הוסיפה כי הועדה קבעה את נכותו של התובע על פי סעיף 35, אף שבממצאי בדיקתו לא מתוארים נזק או השפעה בינונית על כושר הפעולה. נטען שבמקביל ניכתה הוועדה את נכותו של התובע בגין מצב קודם לפי סעיף 48. לטענת התובעת,  בהיזדקקות הוועדה לסעיפים שונים לשם השוואה בין נכותו הכוללת לבין מצבו הקודם, ללא כל הסבר וכן אי היזקקות הוועדה לסעיף הרלוונטי לפגיעה בברך, יש טעם לפגם.

12.  בנסיבות אלה, נטען, שקביעת הוועדה אינה ממצה וקיים ספק בשאלת הקשר הסיבתי בין הנכויות שנקבעו לתובע לבין התאונות, לפיכך יש טעם להיעתר לבקשה להבאת ראיות לסתור.

עמדת התובע

13.  התובע התנגד לבקשה, והפנה לפסיקה לפיה מתן היתר להבאת ראיות לסתור הינו היתר שיופעל בצמצום, ובמקרים חריגים בלבד.

14.  נטען כי מלוא החומר בדבר מצבו הרפואי של התובע בעבר היה מונח בפני הוועדות שדנו במצבו.

15.  אשר לפגיעה בברך ימין,  הפנה התובע לכך שהוא התלונן לראשונה בפני ד"ר רמי לוי אודות כאבים בברך ימין, תשעה ימים בלבד לאחר התאונה הראשונה.

16.  עוד הפנה התובע לאישור המוסד לביטוח לאומי בדבר הכרה בפגיעה בברך ימין. התובע תיאר בפרוטרוט את שלבי הטיפול בתביעתו, ואת עתירתו לבית הדין לעבודה נגד החלטות הועדות לפיהן לא נותרה לו נכות בעקבות התאונה הראשונה. כן הפנה לפסק דינו של בית הדין לעבודה לפיו בהמלצת בית המשפט ובהסכמת המוסד לביטוח לאומי נפסלה ועדת הערר שדנה בנכות ועניינו של התובע הוחזר לועדת ערר בהרכב שונה, אשר בחנה מחדש את תביעתו, תוך התייחסות לחוות דעת שהוגשה מטעמו, וקבעה לתובע נכות בגין הפגיעה בברכו.